הגורם האנושי בבקאי

הקדמה

בתחום התעופה – ובמיוחד בטיסות ספורטיביות כמו טרקטורון מעופף (בקאי) – הסכנה הגדולה ביותר לרוב לא מגיעה מהמנוע, מהמצנח או אפילו ממזג האוויר. היא יושבת לנו בין האוזניים: הגורם האנושי.

מאמר זה בוחן את תופעת הביטחון המופרז, את ההטיות הפסיכולוגיות המובילות טייסים לקבל החלטות מסוכנות, ואת הדרכים להישאר בטוח — גם כשנדמה ש"כלום לא יקרה".

---

ביטחון מופרז – מה הוא?

ביטחון מופרז הוא הנטייה להאמין שהניסיון או הידע שלנו מספקים הגנה מוחלטת מפני טעויות או תקלות. בטיסה זה מתבטא למשל ב:

• • דילוג על בד"ח ("אני מכיר את הכלי", "אתמול הכל היה בסדר", "לא באמת צריך לבדוק")

• • טיסה בתנאים גבוליים ("כבר טסתי ברוח כזאת", "הם טסים אז גם אני יכול")

• • התעלמות מתחושות בטן או סימני אזהרה ("יהיה בסדר")

זו לא גאווה ריקה — אלא תחושת שליטה מדומה, שמתפתחת לאורך זמן דווקא אצל טייסים מנוסים. ככל שהכל "זורם" לאורך זמן, כך פוחתת הדריכות.

---

מאיפה הביטחון נובע?

ביטחון מופרז נובע מהצלחות עבר. כאשר טייס מבצע שוב ושוב טיסות ללא תקלות, תת-ההכרה שלו מתחילה "להוריד הגנות". תוסיפו לזה כמה חיזוקים חברתיים ("איזה תותח אתה!") וקיבלתם מתכון לשאננות. 

הטייס כבר לא בודק הכל כמו פעם. לפעמים הוא מדלג על בד"ח. לפעמים הוא טס למרות שהוא עייף, או לא מרוכז.

בפסיכולוגיה, הביטחון המופרז נקרא הטיית האופטימיות – אנשים נוטים להאמין ש"תאונות קורות לאחרים, לא לי", אבל בטיסה אין מקום לאשליות! כל טיסה, כל המראה, כל נחיתה, הם אירוע חדש עם משתנים שונים.

---

טעויות אנוש נפוצות

1. 1. דלגנות על נהלים – קיצור או דילוג על הבד"ח, חוסר סגירת קסדות/חגורות/תיקי צד, אי דיווח על המראה או נחיתה, חוסר תשומת לב לכלי טיס נוספים בסביבה.
   2. קבלת החלטות מתוך נוחות או לחץ חברתי – "כולם מחכים לי, לא נעים לבטל", "יאללה תמריא", "לוקח לך שעות לבדוק"…
   3. עייפות ותשומת לב חלקית – עומס רגשי, עייפות או ריבוי משימות מפריעים לריכוז.
   4. תחושת "זה שטויות" – תקלות קטנות הנדחקות לפינה כי "טסתי ככה כבר".
   5. טיסה בתנאים לא אידיאליים – רוח צד חזקה, עננות נמוכה, חשיכת סוף יום.

---

חמישה כלים מעשיים לשמירה עצמית

1. בד"ח הוא קודש

שמור על שגרה קבועה של בדיקה (בד"ח=בדיקות חיוניות). אל תקצר, גם אם זה מרגיש מיותר. דווקא הפרטים הקטנים הם אלה ש"נושכים".

הבד"ח נכתב "בדם" ועם שנים של ניסיון ולמידה מטעויות. לכל מילה בבד"ח יש משמעות.

2. שאל את עצמך: "מה אני מפספס?"

עצור וחשוב — איפה ויתרתי? מה עשיתי רק בגלל הרגל או לחץ?

3. הצמד לעצמך חונך

טייס נוסף שיראה את מה שאתה שוכח לראות. זוג עיניים נוסף יכול להציל חיים.

4. הכנס לשגרה תחקור עצמי

לא רק אחרי תקלות, אלא גם אחרי כל טיסה תקינה. זהו מקור הלמידה הכי אפקטיבי. מה היה? למה היה? ומה לעשות כדי לשפר?

5. דבר על זה

שתף, תספר, תשאל – פתיחות מביאה זהירות. ככל שנדבר יותר על כמעט-תקלות, כך נלמד מהן בלי לשלם את המחיר.

---

תחקירי אירועים מהשטח

 מקרה 1: תיק צד פתוח – שק ושרוולים בפרופלור

בכמה מקרים שונים, טייסים המריאו מבלי לבדוק שתיקי הצד סגורים. מיד לאחר ההמראה שק המצנח/ שרוולים נשאבו לאחור ונכנסו לפרופלור.
  תוצאה: נזק חמור לפרופלור. נחיתת חירום מסוכנת.
  הפקת לקחים:

• • בד"ח מלא לפני כל טיסה

• • אבטחת תיקים ובדיקת נעילות

• • זיהוי פריטים חופשיים לפני התנעה

---

 מקרה 2: טיסה נמוכה בשטח לא מוכר – פגיעה בקווי מתח

בכמה מקרים שונים, טייסים ירדו לגובה נמוך באזור לא מוכר לצילום, סיור או "כיף" ולצערנו התנגשו בקווי חשמל דקים שלא נראו מהאוויר.
  תוצאה: נזק לכלי, פציעות, ומרחק נס ממוות.
  הפקת לקחים:

• • אין לטוס נמוך באזור לא מוכר

• • חובה לבצע טיסת סקירה בגובה תחילה

• • יש לזכור: קווי חשמל כמעט בלתי נראים מהאוויר

---

 מקרה 3: התנעה מחוץ לכלי – הבקאי רץ או המריא לבד

בכמה מקרים, טייסים התניעו מחוץ לכלי (לא ישובים במושב הטייס) או קמו מהמושב לאחר התנעה. מסיבות שונות (לרוב מצערת פתוחה) הכלי החל להאיץ לבד, צבר מהירות, רץ לכיוון אנשים ואף פגע, ובמקרה אחד אף המריא ללא טייס.
  תוצאה: נזק כבד לכלים, באחד המקרים פגיעה קשה בטייס אחר, במקרה הכלי שהמריא, נזק למבנה עליו נחת.
  הפקת לקחים:

• • אין לבצע התנעה כשהטייס לא בתוך הכלי במושב הקדמי

• • התנעה לאחר בד"ח התנעה, יד על המצערת ומחזיקה אותה במצב סרק

• • אין להתייחס לשלב ההתנעה כ"שגרתי" — זה רגע מסוכן הדורש תשומת לב רבה

---

תקופות מסוכנות בטיסה: מתי הביטחון המופרז הופך לטעות קריטית?

לא כל טיסה מסוכנת היא תוצאה של חוסר מיומנות או כלי פגום. לעיתים, האיום טמון בזמנים ובמצבים רגשיים. עייפות, חוויות קודמות, תחושת לחץ- כל אלה יכולים להוביל אותנו לקבל החלטות מסוכנות יותר מהרגיל.

הנה כמה תקופות רגישות במיוחד:

1. לאחר תקופה ארוכה ללא טיסה

השהות הארוכה באדמה לאחר תקופה של אי-טיסה, יכולה ליצור תחושת זרות באוויר. טייסים רבים חוזרים לטוס אחרי פסק זמן ומרגישים שהם "מכירים את הכלי", אך אין זה כך. למעשה, הגוף והנפש זקוקים להסתגל מחדש.
הסיכון: חוסר ריכוז, חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים, פערים במיומנויות טיסה.

2. בהתמודדות עם מזג אוויר משתנה

כאשר התנאים משתנים במהלך הטיסה – רוח עולה, שינוי מהיר בכיוון הרוח, או התחממות של מזג האוויר – החוויה הפסיכולוגית של שינוי אקלים יכולה להוביל לפאניקה או תגובה חפוזה.
הסיכון: חוסר הערכה למצב, קבלת החלטות מתוך פחד, או התמקדות במזג האוויר יותר מאשר בהטסת הכלי.

3. לאחר תקופת הצלחה ארוכה

הצלחה יכולה להיות מסוכנת בטווח הארוך אם היא גורמת לך להרגיש בלתי מנוצח. כאשר טייס טס פעמים רבות ללא תקלות, הוא עשוי לפתח תחושת אוטומטית של שליטה מוחלטת.
הסיכון: חוסר ערנות, זלזול בבד"חים, קבלת החלטות מתוך תחושת ביטחון מופרז.

4. במהלך טיסות ראשונות אחרי פציעה או חוויה שלילית

החוויות הקשות והטראומטיות גורמות למתח פנימי, לפחדים וחששות שמקשים על התמקדות בטיסה עצמה. במקרים כאלה, המוח שלנו מנסה להימנע מלהתמודד עם הפחדים, ומביא אותנו לעשות יותר טעויות.
הסיכון: ניהול לקוי של מתח, חזרה מיותרת על טעויות קודמות, זלזול בתנאים או בנוהל הבטיחות.

5. לאחר תחושת לחץ חברתי או סוציולוגי

טייסים שנמצאים תחת לחץ חברתי ממתרגלים, חברים או צופים, עשויים להיות מוכנים יותר לקחת סיכונים מיותרים כדי "להרשים" את הסובבים.
הסיכון: טיסה בתנאים קיצוניים, דילוג על נהלים, קבלת החלטות מתוך רצון להיראות טוב במקום להרגיש בטוח.

---

סיכום

בין אם אתה טייס מתחיל או טייס מנוסה, בטיסה אין מקום לשאננות. הגורם האנושי, עם כל יתרונותיו, עשוי להוות את הסכנה הגדולה ביותר בטיסות, ובפרט בטיסות ספורטיביות כמו טרקטורון מעופף (בקאי). ביטחון מופרז, תחושת שליטה מדומה, או הימנעות מבדיקות שגרתיות עלולים להוביל לתוצאות הרסניות. אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות כדי להימנע מסיכון מיותר הוא להישאר מודעים לעצמנו, לנהלים, ולסיכונים הפוטנציאליים שמזמנים לפעמים את תחושת הביטחון המופרז. אכפתיות, חשיבה קפדנית על כל צעד, תשומת לב לפרטים הקטנים ולמצבים שעלולים להשתנות, כל אלה הם המפתחות לטיסה בטוחה. 

הבטיחות תלויה בנו וביכולת שלנו לא להסתמך על האינסטינקטים בלבד, אלא להיות מוכנים לתכנן כל טיסה מתוך שיקול דעת ותשומת לב מרבית. אל תתנו לתחושת "הכול בסדר" להטעות אתכם- כל טיסה, כל מצב, וכל כלי טיס הם סיפור שונה, עם אתגרים משלהם. טייסים שזוכים להישאר על הקרקע ולחזור בשלום, עושים זאת בזכות הדריכות והמודעות המתמשכת. אז, טוסו עם עיניים פקוחות, עם מחשבה, ועם אחריות. טוסו בטוח!

אביעד