טס משנת 2014 ומדריך ממ"ג משנת 2021
סוכן ובודק מצנחי APCO
טס ממנחת עין ורד
טייס ממ"ג לא נמדד רק בהמראה יפה או בנחיתה רכה, הוא נמדד גם ביכולת לקבל החלטות נכונות תחת לחץ תוך שמירת מעטפת בטיחות לעצמו ולנוסע שעימו.
מהצד השני, חירום הוא אינו אירוע טכני בלבד – זהו אירוע מחשבתי המבוסס על טכניקה נכונה, ניסיון וקור רוח.
הכרת מעטפת הבטיחות, היכולת לצמצם משתנים, לנהל גובה, לבחור שדה ולהבין את מגבלות הכלי – היא ההבדל בין אירוע נשלט לבין קיפאון והתרסקות ודאית.
במאמר זה אציג את סוגי החירומים העיקריים והנפוצים, ואת דרך הטיפול בהם. בחיים האמיתיים, החירומים יופיעו בתצורות שונות ובשילובים שונים שלאו דווקא מוסברים כאן, אך לימוד ותירגול הטיפול בחירומים בסיסיים אלה, יקנה את הכלים הנדרשים בכדי לטפל בחירומים אמיתיים ומשתנים.
***לצורך ההבנה, במאמר זה ברקס=מיתר ניהוג
לאן אני כן יכול לפנות?
מרגע זה כל האירוע מנוהל לפי מגבלת הפנייה היחידה.
המטרה היא להימנע לחלוטין מצורך בפנייה לצד שאין אליו ניהוג.
נדרשת שליטה טובה בכלי. זהו אינו חירום מידי – אם הגישה לא טובה מספיק- נלך סביב.
מה קורה בפועל
לאן אני כן יכול לפנות?
העיקרון זהה לחירום ברקס תפוס – פניות רק לכיוון האפשרי, גישה מתוכננת מראש וניהול גובה שמרני. נגיעה ללא פלייר.
מה קורה בפועל
פעולה נכונה
רוב הקריסות האסימטריות נפתרות במהירות כאשר התגובה רגועה ומדויקת.
אובדן מנוע בממ"ג מחייב סדר עדיפויות ברור.
אם יש שדה בטוח – זה קודם לכל.
רק אם קיימות כמה אפשרויות בטוחות – נשקול שימור כלי או נוחות חילוץ.
בחירת שדה אינה אינטואיציה בלבד – היא תהליך מובנה.
בעת הבחירה אתחשב ב:
תמיד אעדיף שדה שניתן להגיע אליו בוודאות על פני שדה אידיאלי הנמצא בקצה הטווח.
אכוון את עצמי לנגיעה במרכז השדה הפוטנציאלי ולאו דווקא בתחילתו- כך יהיה לי איזור נחיתה סביר גם אם אגיע מוקדם מכשצפיתי.
לממ"ג יחס גלישה טיפוסי של כ 1 ל 3.5 בערך.
כלומר – על כל יחידת גובה ניתן לגלוש כ 3.5 יחידות מרחק אופקי בתנאי שאין רוח משמעותית.
דוגמה:
בגובה 1000 רגל מעל הקרקע ניתן להגיע בערך ל 3500 רגל אופקית.
זהו קונוס הבטיחות – המעגל סביבי שאליו ניתן להגיע במקרה של כיבוי מנוע. מכאן שקונוס הבטיחות שלי גדל ככל שאעלה בגובה.
גם פניות חדות מגדילות גרר ומקטינות יחס גלישה. לכן תמיד נכון לתכנן עם מרווח ביטחון ולא על הקצה.
גישה נכונה היא גישה שבה אתה שולט בגובה ובה יש לך מספיק "ספיירים"
לפני הנגיעה:
ניהוג רפוי, ידיים על הברקסים מוכנות לפלייר משמעותי.
סדר הפעולות:
רגליים קודם- ידיים רפויות על הברקסים (הברקסים רצים בחופשיות בתוך היד).
לאחר דחיפת הרגליים – סגירת ידיים מלאה ומשיכת ברסים בידיים.
(ידיים רפויות מאפשרות למצות גם את טווח דחיפת הרגליים וגם את טווח משיכת הידיים.
ידיים סגורות עם דחיפת הרגליים גוזלות פוטנציאל לפלייר).
תזמון הפלייר:
נמוך מדי – לא יספיק להשפיע.
גבוה מדי – הפלייר ייגמר באוויר וניפול את שארית הגובה.
המטרה היא פלייר שמסתיים בגובה אפס.
ניסיון משחק תפקיד מכריע במצבי חירום.
טייס שמתרגל – מגיב רגוע יותר, מדויק יותר ומהר יותר.
תרגול גלישה מדורג:
כאשר אתה מרגיש בטוח – ניתן לתרגל גם עד נגיעה מלאה.
התרגול מפתח הערכת מרחק אמיתית, הבנת יחס גלישה בפועל, הבנת השפעת רוח, ניהול גובה מדויק ובעיקר מכין למקרה אמת.
העין לומדת. התחושה מתחדדת. קבלת ההחלטות משתפרת.
בחירום אמיתי אין זמן ללמוד.
יש זמן לבצע את מה שכבר תרגלת. ככל שנתרגל יותר, כך היכולת לתפקד במצב קיצון תעלה ותשתפר.
מומלץ לתרגן התמודדות עם מצבי חירום לעיתים תכופות או אפילו לקחת שיעור ריענון עם מדריך.
טיסות בטוחות!
